חיפוש
  • Chezy Menna

״מה זה בעינייך אושר?״

עודכן ב: 24 אוק 2019

את השאלה הזו הנחיתה על ראשי תיירת ישראלית בעודנו יושבים בתוך גונדולה השטה במיימי שפרוואלד. שפראוולד היא שמורת טבע קסומה, כשעה נסיעה מברלין, ובה כ-900 ק״מ של תעלות בסגנון ונציה ברובן טבעיות. כנראה, שבתוך כל השקט והרוגע מסביב, אך טבעי ששאלות מסוג זה יצופו לפתע על פני המים.

לשמחתי היא תפסה את שורת המושבים הראשונה בקצה הגונדולה כשגבה אליי. לפניה קשטו את דרכנו: בתי קיט מעץ לאורך הגדה, עצים היוצרים חופה מעל ראשינו ופרחים בשלל צבעים בשלהי פריחתם. מאחוריה לעומת זאת, אם היתה רואה, ישבתי אני עם פרצוף של סימן שאלה.

תכננתי לספר לה מהי שמורה טבע ביוספרית, שהחסידה הלבנה באמת מקננת כאן ולא רק באגדות ולגלות לה את התשובה לחידה מתחילת הסיור- מהי הגרסה המקומית לחמסה המוכרת. לענות על מהו אושר? זה לא היה חלק מהתוכנית.


אושר על פני המים. תעלות שמורת הטבע שפרוואלד

מוכשרים ומלומדים ממני כבר דברו על אושר: הפסיכולוג דניאל כהנמן פיתח את תיאוריית "האושר האובייקטיבי" , ד״ר טל בן שחר חוקר, מרצה ועורך קורסים בנושא אושר ופסיכולוגיה חיובית, דני רובס שר על הדרך לשם והיוצר נעם חורב אפילו הוציא לאחרונה לאור ספר שירים בשם ״טיוטה של אושר״, שזו המתנה השנייה הכי נהדרת שקיבלתי השנה ליום הולדתי. הראשונה היתה לארח את ההורים שלי לשבוע בברלין, לראשונה מאז שהגעתי לעיר ותכל׳ס, לראשונה בכל קטגוריה אפשרית.


רק טיוטה או הדבר עצמו? ספר השירים של נעם חורב

״זה בסדר שנבוא אליך בשבוע של ה-9 עד ה- 13?״, שאל אותי אבא שלי בנונשלנטיות מצידו האחד של הוואטסאפ כאילו מדובר היה בבחירת תאריכים אקראית לחלוטין. אני מצידו האחר, שיתפתי פעולה עם מדיניות העמימות שאפפה את השיחה בנוגע ליום ההולדת שלי החל ב- 12.

חששתי מביקור ההורים וממה שעלול לקרות בו. אם נלמד מדפי ההיסטוריה על העתיד לקרות, אבא שלי צפוי לעשות פרצופים על האוכל, אמא שלי תשדר שהכל תקין עם מה שברור שיצא מהמקום ואני אנדוד לי במחשבות למקומות אחרים.


בטיוטה הקודמת של הטור הזה כתבתי ששמתי את החששות והפחדים בצד ואמרתי לאבא שלי כן, אך לאחר מספר גרסאות שמתי לב שהמשפט אינו מדוייק. רב חיי הנחתי את החששות והפחדים יחד עם ההורים שלי בצד ומה שקרה בפועל הוא, שאחרי שלוש שנים לבד בברלין, הסכמתי לקבל חזרה את ההורים ואת כל מה שיגיע יחד איתם כמתנת יום הולדת פלוס ארבעים.


מהר מאוד החששות שלי התבהרו וכבר בצעד הראשון הביקור השתבש כמתוכנן. מהמטוס אמא שלי ירדה צולעת בגלל ש״זה רק שטף דם בכף של הבוהן״. ואבא שלי הודיע, שהתצפית בכיפת הרייכסטאג, המוניומנט היחיד שהזמנתי אליו מקום לשלושתנו חודש מראש, מיותרת ולא שווה טיפוס.



שווה טיפוס? הכיפה השקופה של בניין הפרלמנט הגרמני

הנה זה מתחיל... היתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש בדרך לחנייה של הרכב החשמלי ששכרנו. לשמחתי החניתי במרחק גדול מספיק, בשביל שמחשבות נוספות יספיקו לחצות. האחת, תגידי מה שתגידי אנחנו הולכים מכאן ישר לחדר מיון, האחרת, אולי אבא שלי התכוון למשהו אחר מכפי שנשמע לי בשמיעה ראשונית?


שעתיים לא מתוכננות בחדר המיון של בית החולים ״ויואנטס״ בפרידריכסהיין- ברלין וצילום רנטגן אחד, הראו לי ש״זה רק שטף דם מתחת לבוהן״ הוא בעצם שבר וש״זו סתם תצפית, בשביל מה לעלות, גם ככה בטח אין מה לראות״ זה בעצם, חמוד שלי קשה לי לראות שאמא שלך סובלת אני מציע שנוותר.


כבר לא לבד בברלין. ההורים שלי ואני במרפסת של הבית ביום ההולדת שלי

ביקור בחדר מיון הוא סיטואציה שעל הנייר יכולה לחסל כל חופשה, ולהפתעתנו לנו הוא עשה טוב. היא הזמינה אותי לרדת מהעננים ולהושיב את אמא שלי בכיסא גלגלים על מנת שנוכל להמשיך עם הטיולים המתוכננים ואף לבקר במסעדות חדשות ובכל זאת עם טעמים מוכרים. התארחנו במסעדות ערביות בעיר כגון: אל ראדה הלבנונית ומלאקה הסורית, מהלך מבריק שהוציא לראשונה מאבא שלי את שילוב המילים ״ממש טעים לי״.


סיור בברלין בכסא גלגלים. עם ההורים שלי לצד שרידים מחומת ברלין


אז אולי אושר הוא יותר פשוט ממה שנדמה לנו ואין בכלל צורך לחפש אחריו כל כך רחוק?, אולי ובמחילה מכבודם של המלומדים, גם לי יש תשובה משלי לשאלה- מה הוא אושר בשבילי?.

״אושר זה להסכים להיות איפה שאני נמצא״, עניתי לישראלית שבגונדלה בשפרוואלד, ״גם כשאיפה שאני נמצא הוא לא המקום בו חשבתי שאני אמור להיות״. וכאילו כדי לבחון אם אני, המשורר, התכוון למה שהוא אומר, מצאתי את עצמי בתוך גונדולה משלי, מקריא להורי שיר שפרסם נעם חורב בדף הפייסבוק שלו שנקרא ״כשהם עדיין כאן״-

״קח את ההורים שלך לחו״ל,

תזמין אותם לאיזו ארוחה,

תצא איתם מתישהו לטיול,

לא חשוב לאן, העיקר שזה איתך״

קראתי את השורות ודמעות של אושר חנקו את גרוני, בזמן ששלושתנו יושבים בתוך הרכב החשמלי, תקועים ללא סוללה טעונה, אי שם בדרך לדרזדן.


״לא חשוב לאן, העיקר שזה איתך״. תקועים ביחד בתוך רכב חשמלי, מיקום לא ידוע

גרר גרמני שבא לאסוף אותנו לעמדת הטעינה הקרובה והגיע בזמן שהבטיח שיגיע

הגענו באיחור, אבל הספקנו לראות את כל מה שחשוב. ארמון צווינגר, דרזדן

בדיוק בזמן כדי לצפות בשקיעה מהמרפסת של ברול, דרזדן

Whatsapp: +49-1722-66-99-77

©2018 by  Chezy Menna